פסק-דין בתיק תא"מ 18654-08-09

1.         בפני תביעה כספית של התובע (להלן גם "הבנק") כנגד ערב מוגן כמשמעותו בחוק הערבות תשכ"ז - 1967 בגין ערבותו להבטחת הלוואה שהעמיד הבנק לחייב העיקרי.

התביעה הוגשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כתביעה בסכום קצוב. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה ובהתאם להחלטה מיום 12/1/11 ניתנה לנתבע רשות להתגונן רק ביחס לטענותיו כי הוטעה ע"י הבנק, או כאילו הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיו.

במסגרת טענות אלו, טען הנתבע כי נציגת התובע בפניה חתם על הערבות לא הסבירה לו את משמעות המסמך עליו חתם וזאת למרות שראתה כי הינו עולה חדש, אינו שולט בעברית ואינו מסוגל לקרוא את המסמכים עליהם חתם. הנתבע טען כי הוטעה גם ע"י הבנק וגם ע"י החייב העיקרי, אשר סיפר לו כי מדובר בהלוואה שניטלה לצורך תשלום שכר טרחת עו"ד, כשבפועל ההלוואה נועדה לסלק חובות קיימים. הנתבע טען כי אילו היה יודע מטרת ההלוואה, כאמור, לא היה מסכים לערוב להלוואה.

לטענת הנתבע, מאחר שנציגת הבנק לא הסבירה לו את מהות המסמכים עליהם חתם ולא גילתה לו קיומם של חובות החייב העיקרי כלפיה, כתב הערבות בטל.

בהתאם לתקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד,על פסק הדין בהליך זה להיות מנומק בתמציתיות.לפיכך,לא מצאתי לחזור על טיעוני הצדדים בסיכומיהם וההתייחסות לטענות הינה בגוף פסק הדין.

דיון:

2.         בטרם אדון בטענות שפורטו לעיל, אציין כי הנתבע חזר בתצהירו (סעיף 11-12) על טענותיו לעניין סכום החוב. כפי שפורט לעיל ,בעניין זה לא ניתנה לנתבע רשות להתגונן (ראה עמ' 3 סיפא ועמ' 4 רישא להחלטה מיום 12/1/11). לפיכך, אין להתייחס לטענות לגבי גובה החוב, אלא רק לטענות בגינן ניתנה רשות להתגונן כאמור.

3.         לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

אמנם, בטופס גילוי מידע לערב, סומן המידע כי המדובר בערבות לחוב קיים וגם בכתב התחייבות וערבות להחזר הלוואה, נרשם בסעיף 2 כי מטרת ההלוואה: " חיסול חריגה + צריכה". חתימת הנתבע אכן מופיעה בצד סימונים אלו וההלכה הינה כי:

" אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, חזקה עליו אשר חתם לאור הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק פ"ד מ"ד (1) 341)".

יחד עם זאת וכפי שכבר נקבע בהחלטה שניתנה בהתנגדות שהגיש הנתבע, הכלל כאמור, אינו גורף, קיימים לו חריגים ואף אין בו כדי לפטור את התובע שהוא בנק, מחובותיו ע"פ החוק, למתן הסבר מתאים ביחס למהות המסמכים והשלכות החתימה עליהם.

בנסיבות בהן מדובר בערב שהינו עולה חדש, חלה חובה מוגברת על הבנק לוודא כי הערב מודע לתוכן פרטי ומשמעות הערבות עליה חתם.

לאחר בחינת עדות נציגת הבנק שהחתימה את הנתבע והחייב העיקרי על המסמכים, אל מול עדות הנתבע והחייב העיקרי, מצאתי,כפי שיפורט, להעדיף את עדויות הנתבע והחייב העיקרי.

בנוסף, גם לו היו כפות המאזניים שוות, הרי נטל ההוכחה מוטל על התובע (הן מחמת הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה" והן מחמת נטל ההוכחה הספציפי לעניין קיום חובת הגילוי,כמפורט). גם לפיכך, דין התביעה היה להידחות.

זאת ועוד, גם לו הייתי מוצאת להעדיף מבחינת מתן אמון את עדות נציגת הבנק, כי הבהירה לערב מהות הערבות כערבות לחוב קיים, סבורתני כי לא היה בכך די והיה על הבנק להוסיף ולהבהיר באופן מפורט, כי לחייב העיקרי הייתה יתרת חובה בחריגה וכי ההלוואה נועדה למחזר הלוואות קודמות ולסגור חריגה זו.

 בעניין זה אינני מקבלת את עמדת התובע כאילו די שערב יידע את המשמעות הבסיסית של המסמך עליו הינו חותם וראה התייחסות בסעיף 8 להלן.

4.         בהתאם לסעיף 4 לתצהיר גב' מרינה נוביק (להלן: "מרינה") נציגת הבנק, אשר החתימה את הערב והחייב העיקרי, ההלוואה נשוא הערבות ניטלה לאור יתרת חובה חריגה שנוצרה בחשבונו של החייב העיקרי, אשר אף היו לו 2 הלוואות קודמות בסכום כולל של כ-26,000 ש"ח. למעשה ההלוואה החדשה נועדה למחזר את שתי ההלוואות הקודמות, לכסות את יתרת החובה בחשבונו של החייב העיקרי וכן להותיר בידו עוד סכום כספי לו נזקק.

טענת מרינה בסעיף 7 לתצהירה כאילו במועד בו ניטלה ההלוואה, לא היו לחייב העיקרי חובות נוספים לבנק, הינה טענה מיתממת, שהרי ההלוואה נועדה לכסות את אותם חובות (ההלוואות ויתרת החובה) שהיו לחייב העיקרי עד רגע נטילתה ורק בגין נטילתה לא נותרו חובות.

בניגוד לטענת התובע, וכפי שיפורט להלן, יש חשיבות רבה כי הערב יבין האם מדובר בערבות לנוטל ההלוואה שכבר היה מצוי ביתרת חובה והיו לו הלוואות קודמות אשר ממוחזרות, או שמדובר בהלוואה  חדשה שנועדה לצורך ספציפי (במקרה דנן, לתשלום שכ"ט עו"ד).